מכתוב: להנציח את החיוך של יוסי

לזכרו של יוסי מועדי 
 

יוסי היה חברותי מאוד ושנון. בצעירותו הפך את חדרו הפרטי לסלון כדי לארח חברים. מי שהגיע זכה גם לשמוע אותו מזייף באושר גדול את השירים שאהב. עוד לפני הפייסבוק, היה בחדרו של יוסי Wall: כל חבר שהגיע השאיר הודעה או ציור על הקיר. החברותיות באה לידי ביטוי גם בצבא, אפילו ברגעים הקשים והמפחידים ביותר. בשטח, בגשם, באוהל הצבאי, יוסי שר כדי להרים את המורל. כששאלו אותו, ימים אחדים לפני שנהרג, אם הוא לא מפחד, ענה: "מה שמכתוב, מכתוב".

יש אנשים שדי לראותם דקה כדי להרגיש שמכירים אותם כל החיים. יוסי מועדי היה אחד כזה. אי אפשר שלא לאהוב את יוסי. שמחת החיים, השלווה פנימית, החיוך הנצחי והחברות האינסופית גרמו לכולם התאהב בו. הוא היה ילד חייכן, חבר אהוב של כולם, אכפתי, אך גם שובב לא קטן. כמו שכתבה עליו אחת מידידותיו: "היה ליוסי את החיוך הכי גדול בעולם וגומות מושלמות שאיתן היה קונה את העולם".

יוסי, בנם של וופא וסמיר, אח של דימא ושל אמיר, נולד ב_12.10.1989 בחיפה למשפחה מכובדת וידועה. אמו מרכזת ללימוד השפה הערבית בבתי הספר הדרוזים והצ'רקסים בישראל, ואביו, איש המנהל האזרחי (מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים), בן הכפר ירכא. כשהוריו של יוסי וופא וסמיר התחתנו והחליטו להקים בית, הם קבעו אותו בחיפה, בין הכפר שלה (ירכא) לכפר שלו (דלית אל-כרמל).

יוסי מועדי ז"ל

יוסי, הבן הבכור, גדל עם יהודים כבר מהגן. הוא שמר על הזהות המסורתית שלו והתערה בד בבד בחברה העירונית: "אני בא ממנטליות שונה, אבל זה לא אומר שאני שוכח מאיפה באתי. זה הדת שלך, ואתה לא יכול להזניח אותה. יש לנו את החגים שלנו, שאני שומר עליהם, ואין מצב שאני מפספס אותם", אמר בעבר יוסי בריאיון לגלי צה"ל. במשך כל חייו היה יוסי אדם שמח, נהנה מהחיים וידע להפיק מהם את המיטב. ספורט, מוזיקה ובילויים עמדו במרכז חייו. מוזיקה היתה מבחינתו אהבה גדולה, וכבר מגיל צעיר ניצל כל במה, רשמית או מאולתרת, כדי להפגין את כישוריו. "הזמיר של מחזור י"ג" – כך כונה בתיכון.

בגיל 11 אף השתתף בתחרות כישרונות צעירים עם השיר "עיישה" של חיים משה, שנעשה מזוהה עמו בקרב מכריו. חבריו לנשק סיפרו: "יומיים לפני הכניסה (לעזה), חמישי בערב, היה מבול. כולם היו בשק"שים, שבוזים, לא יודעים אם נכנסים, לאן נכנסים, מתי נכנסים. יוסי קולט שכולם שבוזים מתחת לשק"שים, הוא קופץ מהשק"ש שלו בתחתונים על המיטה, מתחיל לשיר עם מברשת השיניים, כאילו הוא איזה זמר... כולם התחילו לשיר איתו. עד 12 בלילה הוא לא נרגע".
 

אהבת האדם והחברותיות של יוסי מועדי ז"ל ליוו אותו מילדות. אפילו בשטח, באוהל הצבאי, יוסי מועדי שר כדי להרים את המורל. כששאלו אותו, ימים אחדים לפני שנהרג, אם הוא לא מפחד, ענה: "מה שמכתוב, מכתוב". אמו של יוסי, וופא מועדי, מספרת על הזיכרון ממנו.

יוסי היה איש של אנשים. מארח מצטיין. הוא היה מגיש לחבריו פיתות עם זעתר ולבנה, ותמיד מתבל במופע קצר. יום אחד כתב על הקיר הסמוך למיטתו בבסיס ציטוט מתוך שיר מזרחי על אהבה. עם הזמן החברים הוסיפו ציטוטים מתוך שירים אחרים, ציורים, לבבות, ברכות, ד"שים לחברים אחרים שיגיעו לבקר וטקסטים נוספים. עד היום החבר'ה צוחקים שזה היה ה"וול" הראשון, לפני עידן הפייסבוק.

לוחם עד רגעיו האחרונים

מגיל צעיר דיבר על חלומו ללכת בעקבות אביו ולשרת כלוחם וכקצין בגולני. משהתברר לו, סמוך לגיוסו, כי הוחלט לשבצו בחיל אחר, לא היה מוכן לוותר, וכהרגלו, עשה כל שביכולתו כדי להשיג את מבוקשו. נחישותו נשאה פרי, ועם גיוסו, ב-16.3.2008, שובץ בגדוד גדעון של חטיבת גולני והחל את מסלול הלוחם.

גם בצבא שבה בקסמו את לב כולם. החברים בפלוגה מספרים על חבר למופת, שחיוך מאוזן לאוזן מרוח על פניו דרך קבע, אך גם חבר שקשוב למצוקות ומסוגל להיכנס לשיחות עמוקות לתוך הלילה. "היית יותר מאח בשבילי" – משפט זה נאמר על יוסי מפי יותר מאדם אחד. "אני יכול לומר בלב שלם שיוסף היה החייל מספר אחת בפלוגה, ובטח ובטח שבכיתה שלי," כתב מפקדו.

יוסי נפל בקרב ברצועת עזה ב-5.1.2009, במהלך מבצע "עופרת יצוקה". פגז שנורה בשוגג מטנק ישראלי פגע במבנה שבו שהו יוסי וחבריו לפלוגה, והמבנה קרס על יושביו. גם ברגעיו האחרונים, סיפרו חבריו, גילה יוסי אומץ לב וגבורה כאשר גונן בגופו על מפקד פלוגתו מפני הרסיסים וההדף. בכך הציל יוסי את חייו של גל, מפקדו, ואילו הוא עצמו נהרג. עם יוסי נפלו רב סרן דגן ורטמן וסמל ראשון ניתאי שטרן. עוד 25 לוחמים נפצעו, חמישה מהם קשה.

יוסי, בן 19 בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין שבכפר ירכא. הוא הניח אחריו הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב טוראי. כרית לזכרו הונחה בבית העלמין שבעוספיה. משפחתו גם הקימה לזכרו את עמותת יוסף מועדי, הפועלת לנצחתו. העמותה מפעילה תכניות תמיכה לילדים עם לקויות למידה ועמלה על הקמת גן זיכרון ליד בית הספר אליאנס שבחיפה, בכניסה לשכונת הולדתו. כן הקימה העמותה אתר אינטרנט לזכרו. כתובת האתר:
http://www.yossi-moadi.co.il/.

מעין אנגלמן, יוצרת "מכתוב", מספרת:

בחיפוש אחרי דמותו של יוסי ראיתי אינספור סרטונים, מצגות ותמונות. לאט לאט דמותו נעשתה מוחשית וראיתי לפניי פנים, תנועות, תחושות, קווי אופי, ואפילו נדמה היה לי שאני יכולה לנחש את הריח שלו. למדתי להכיר מי היה, כמה אהב לשיר, כמה רגיש, מוכשר וצנוע היה; איך בזכות האישיות הכובשת הצליח להחזיק כל כך הרבה אנשים אוהבים סביבו. ילד עם עיניים מחייכות, מלאות אנרגיה חמה ועוטפת. התחלתי להרגיש איך נפער בי חור מאובדן של מישהו שמעולם לא הכרתי.

בחרתי לייצר את הרגעים שהמצלמה לא יכלה לתעד באמצעות אנימציה. רציתי לספר על האיש שהיה, על האנרגיה השמחה שקירבה בין כל מי שסביבו, ברגעים שמחים, וגם ברגעים קשים; על איך הצליח להרים את המחלקה מהפחדים ומהתסכול לרגעים של מורל ושמחה; על איך שגם ברגעיו האחרונים, בתוך אפלה מוחלטת ופחד מהלא נודע, הוא בחר לחייך ולצחוק, ולא להיכנע לחושך; ועל איך שהוא הצליח לגעת ולהאיר כל כך הרבה לבבות, ששמו ממשיך להיאמר ולהיזכר באהבה גדולה. המהות של הסרט התבססה על ציטוט מפי אחיו של יוסי: "אני אמשיך לזכור ולהזכיר אותך בדרך הנכונה שלך, החיוך...".

הבנתי שאת הילד הזה צריך לזכור בזכות החיוך.

למערך שיעור המבוסס על הסרט "מכתוב" לחצו כאן>>

מן העיתונות,

חמישה סרטונים וגעגוע (ראיון עם יטבת פייראיזן-וייל) 2017 - מאמר מתוך ה"במה"

פנים. יום. זיכרון - מאמר מתוך ה"ארץ"

הסרט על יוסי מועדי - "המלאך ששומר עלינו": יוסי הציל את חיי המ"פ - ונהרג מאש צה"ל - מאמר מתוך וואלה