לו היית לידי

לזכרו של משה יצחק טובל 

משה יצחק טובל נולד למלכה ולאליהו, אח בכור למוטי ולציפורה. הוא התחנך בתלמוד תורה ברחובות ובבני ברק והמשיך את לימודיו בישיבה לצעירים ברמות רמז שבחיפה. הוא היה גבוה כל כך, שנאלצו להתאים לו שם מיטה מיוחדת אצל נגר.

משה היה כדורגלן מצוין, עקב אחר מדורי הספורט וחלם לנסוע לאנגליה וללמוד כדורגל באופן מקצועי.

בשנת 1971 התגייס לצה"ל ושירת בגלגולו הראשון של הנח"ל החרדי - מסלול ייחודי שהחל בשנות ה־60 לחיילים מהמגזר החרדי שבחרו להתגייס. כשהיה חוזר מהצבא, היה מניף את אחותו הצעירה ציפורה על כתפיו ושר לה את "מלכות החרמון". משה היה חזן, ונודע כתוקע מחונן בשופר. בראש השנה 1973 חזר הביתה כדי להיות "בעל התוקע" בבית הכנסת. מיד לאחר החג, ליווה אותו אחיו אל האוטובוס, בדרך חזרה אל הבסיס. 

משה-יצחק טובל ז"ל

לקראת יום הכיפורים התכנסו כל הלוחמים הדתיים במעוז המזח הדרומי כדי שיוכלו לקיים את התפילות במניין. ביום הכיפורים, יום המלחמה, מנה מוצב המזח 42 חיילים. כמה שעות לאחר שהחלה המתקפה, חדר רימון מצרי לעמדה, ומשה יצחק השתטח עליו. המפקד, שלמה ארדינסט, סיפר על מעשה הגבורה: "כיוון שהעמדה לא נפלה, במבחן התוצאה הוא כנראה הציל את כל מי שהיה במוצב. אם הוא לא היה עושה את זה, לא היה לאיש במוצב סיכוי להישאר בחיים".

שש שעות לאחר מעשה הגבורה, בעוד הלחימה הקשה נמשכת במלוא עוזה, משה יצחק נפטר מפצעיו. כמה שעות קודם לכן, היה החזן בתפילת מוסף, התפילה האחרונה שלו, והחזיר את נשמתו ביום כיפור.

גופתו נותרה מאחור, בידי האויב. רק כעבור שש שנים, ב־1979, כשהחלו החתימות על הסכמי השלום בין ישראל למצרים, הוחזרו גופותיהם של חמשת ההרוגים ממוצב המזח, וטובל נקבר בבית העלמין קרית שאול. אז קיבלו הוריו בשמו את צל"ש הרמטכ"ל מרא"ל מרדכי (מוטה) גור. כך נכתב בתעודת הצל"ש:

"... מעמדה זו ניהלו רב"ט יצחק טובל ז"ל ושלושת הלוחמים קרב בטווחים קצרים ביותר, בנשק קל וברימונים, נגד אנשי קומנדו מצרים שעלו עליהם פי כמה במספר. תוך כדי הקרב צעק אחד הלוחמים כי לעמדה נזרק רימון. שלושת הלוחמים קפצו מחוץ לעמדה ולא נפגעו. רב"ט יצחק טובל ז"ל, שעסק בירי לעבר האויב, קרס לעבר הרימון. באותו רגע התפוצץ הרימון, ורב"ט יצחק טובל ז"ל נפצע פצעי מוות. במעשיו אלה גילה רב"ט יצחק טובל ז"ל אומץ לב, רוח התנדבות ואחוות לוחמים".

דבר היוצרים סטודיו פלונטר:

התחלנו לעבוד על הפרויקט בתחושת אחריות גדולה שאליה הצטרף גם חשש קטן. בתור יוצרים צעירים וחילונים, חשננו שלא נצליח להיכנס לעולמו של משה. עולם מורכב ושונה כל כך מעולמנו שלנו. איך נצליח להעביר את היחסים העדינים בתוך עולם שאיננו מכירים מבלי לפספס את הסיפור האמיתי שלו ואת הייחודיות שבו.

בסרט חיברנו בין שני העולמות, הגשמי והרוחני, הקודש והחול, העולם שעל הקרקע והעולם שבשמיים. הרגשנו שזאת הדרך הטובה ביותר להציג את משה על כל רבדיו. כך נוכל להראות את המורכבות שבה חי: מצד אחד, חרדי מבני ברק הלומד בישיבה; מצד אחר, חובב כדורגל מושבע שמשחק עם ילדי השכונה ומאזין לביטלס. בראש השנה תקע משה בשופר בבית הכנסת בבני ברק, וביום כיפור נלחם במצרים.

בשביל להציג את העולם של משה החלטנו להשתמש בצבעוניות הלבנה והחמימה שמייצגת את הרוח, את החג ואת הקדושה, ומנגד, השתמשנו בקווי קונטור חופשיים וזורמים שמייצגים את החומר ואת החיים. הצבעים של משה - המדים הירוקים והכומתה האדומה - היו חריגים ובולטים בנוף, בדיוק כמו שהוא היה בולט בסביבתו. הסרט כולו עובר בהדרגה מעולם עשיר ועמוס בפרטים ברחובות בני ברק עד עולם מופשט, נקי ומנימליסטי מעל העננים.   

בחרנו לספר את הסיפור דרך עיניה של ציפורה, אחותו הקטנה, ששיתפה בזכרונותיה מאחיה הגדול באופן פשוט, מדויק ורגיש כל כך; זיכרונות קטנים שמשתקפים בהם האישיות של משה והקשר החזק שהיה ביניהם. העבודה על הפרויקט הייתה מרגשת מאוד מבחינתנו, ואנחנו שמחים וגאים על כך שקיבלנו את ההזדמנות לספר את סיפורו של משה יצחק טובל.

למערך שיעור המבוסס על הסרט "לו היית לידי" לחצו כאן>>


מן העיתונות,

ראיון עם אריה גינוסר,אחד החברים שהציל משה יצחק טובל, במלחמת יום הכיפורים-
"החדשות רפי רשף" דקה 26

בית אבי חי מציג: פנים. יום. זיכרון - מאמר מתוך  JERUSALEM TIMES 4.5.19

משה יצחק טובל - החייל החרדי שקפץ על רימון והציל את חבריו - מאמר מתוך "ישראל היום" 

משה יצחק טובל - "איך מייצרים געגוע? -  מאמר מתוך MAKOקשת