הרגע הזה

לזכרו של נועם גולדמן

נועם, בן לאריאלה ולצביקה, אח ליזהר, נולד ב-1979 במושב עין יהב שבערבה. כשהיה בן שלוש נסע נועם עם משפחתו לפוארטו ריקו, שם חיו שלוש שנים. בגיל שש חזר עם משפחתו לכפר סבא.   

נועם גולדמן ז"ל

נועם התגייס לצה"ל בשנת 1998 ובחר לשרת בחיל השריון. החלטתו זו באה לו בטבעיות; אביו היה סגן מפקד גדוד שריון במילואים ודודו היה מפקד גדוד מילואים באותו חיל. נועם עבר קורס מפקדי טנקים ושירת כמפקד טנק בפלוגה מבצעית בחטיבה "שבע". בשמונת החודשים האחרונים לשירותו הצבאי היה רב-סמל פלוגתי.

עם שחרורו מצה"ל, הגשים נועם את חלומו לטייל לאורכה ולרוחבה של יבשת דרום אמריקה. שלושה חברי ילדות הצטרפו אליו למסע בברזיל, בארגנטינה, בצ'ילה, בבוליביה ובפרו. בשנת 2003 החל נועם ללמוד כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב. הוא הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה ומדע המדינה, רכש ידיעות רבות בהיסטוריה והתעניין בפוליטיקה ונהג להעלות הגיגים על הכתב: "משמעות לחיים? אני מקווה שאמצא אותה לפני שאמות, וכשאמצא אותה, שאספיק לממש אותה לפני שאמות - ואולי כאן מסתתרת התשובה, ואולי לא?".

בראשית חודש אוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, קיבל נועם "צו 8" וגויס לשירות מילואים בחטיבת טנקי מרכבה. אביו סיפר: "בשעת בוקר קיבלת שיחת טלפון מהצבא. בלי להוציא מילה, התחלת להתארגן ליציאה למלחמה. הבאתי לך את המדים, את הנעליים, את הגומיות וכל מה שצריך. רק כובע שכחת. ביקשת שאלך לסופר ונתת לי רשימה ארוכה. יצאת לקרב עם תיק 'מדוגם'. לקחתי אותך לנקודת האיסוף ונפרדנו בחיבוק ובנשיקה".

ביום ט"ו באב תשס"ו (9 באוגוסט 2006) נפל נועם בקרב בדרום לבנון. טיל נ"ט פגע בטנק שבו נע עם חבריו בכפר עייטה א-שעב שבגזרה המערבית. עימו נפלו שלושת חבריו לטנק.

נועם היה בן 27 בנופלו.

דברי היוצרים שי גטסוף ובראל טולדנו: 

בהמשך, כשצללנו לעומק דמותו, גילינו שנועם הרבה לכתוב על החיים - מחשבות וחוויות. הטקסט המלווה את הסרט לקוח משילוב של טקסטים שכתב. הסרט שלנו נותן הצצה לעולמו של נועם ומשלב בין כל העולמות שהכרנו אצלו: מצד אחד נשקף מהם נועם מסודר ודייקן, ומצד אחר מישהו ששואף לחופש ולהגשמה עצמית. הגשמתו העצמית נקטעה בטרגדיה. את דמותו ליוו כל הזמן תהיות ומחשבות על האושר: האם אלה הוא טמון בהישגים ובשאיפות? האם האושר נמצא בפרטים ובהווה?

בעזרת אנימציה ריאליסטית הדגשנו אלמנטים בתהליך הבישול הממחישים את תנועת הנפש של נועם. הדרך שבה הוא מסדר את הירקות, הפסטה שלאט לאט מתרככת במים, משתחררת וזורמת בחופשיות בתוכם - זאת אל מול ההתחבטויות והמחשבות שבראשו. אלה מועצמים באמצעות סגנון האנימציה, משחקי התאורה, הקומפוזיציה והקריינות שמלווה את הכול.

הרגשנו שלמדנו להכיר את דמותו של נועם והתחברנו אליה משום שגם בנו ישנם הצדדים האלה: צד ריאלי ומעשי, אל מול חופש מחשבתי, חלומות ושאיפות. בעצם לכולנו ישנם הצדדים האלה באישיות, לא?
לאחר נפילתו, נמצא בכיסו פתק בכתב ידו של נועם, מוכתם בדמו:

"מכמה אמיתות מתחמק בן אנוש בעוד הוא מכלה את מכסת החיים שהוקצתה לו?...".
את הסרט החלטנו לסיים עם הפתק, שניתן לראות בו צוואה שנועם השאיר לכולנו."
 

למערך שיעור המובסס על הסרט "הרגע הזה" לחצו כאן>>