קשרים

לזכרה של מירה בן ארי

מירה בן-ארי נולדה ב-9 בינואר 1926 בברלין לרבקה ולישראל. אביה שלח אותה ללמוד בבית ספר ציוני, והיא הייתה קשורה בתנועה הציונית מילדותה. ב-1933 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל.

חיי הקיבוץ שבו את לבה, והיא יצאה עם קבוצת חברים להקים את קבוצת ניצנים בדרום, נקודה עברית יחידה ומבודדת בלב אזור ערבי. היא נישאה לאליקים, חבר הפלמ"ח, ובגיל 19 ילדה בן - דני. אחרי שסיימה קורס אלחוטנים, נעשתה המקשרת בין ספינות העולים שהיו מתקרבות לחוף ובין המחכים להן. 

מירה בן ארי ז"ל ובנה דני

עם הכרזת המדינה, פלש הצבא המצרי דרך עזה והחל להתקדם צפונה. ב-16 במאי הוחלט על "מבצע תינוק", שבמסגרתו פונו התינוקות ומקצת האימהות והאבות למושב באר טוביה הסמוך, בהתגנבות רגלית מסוכנת דרך הוואדיות. מספרים כי אף הכניסו לבקבוקי החלב סמי הרדמה, לבל יתעוררו התינוקות במהלך המבצע ויכשילו אותו. משפחות מושב באר טוביה הניחו נרות דולקים בכניסות הבתים שבהם נמסרו ילדים. לאחר האיסוף כובה הנר, וההולכים המשיכו לשוטט במושב, עד שמסרו את אחרון הילדים, ועימו כבה אחרון הנרות.

מירה נשארה להגן על הקיבוץ. היא טמנה פתק במעיל בנה:

"אני רק אכתוב כמה מילים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכול. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. מסור לאבא ולאימא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה שלא כתבתי להם, אבל אני באמת אינני יכולה!".

ב-7 ביוני בלילה הופגז המשק קשות, ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, שנבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה, ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בתחילת הקרב קראה מירה האלחוטנית שוב ושוב לתגבורת, ולא נענתה. מכשיר האלחוט הפסיק לפעול במהלך הלילה. הקרב נמשך, רוב הלוחמים נפצעו, התחמושת אזלה, ובארבע אחר הצהריים, משנראה שאין כל אפשרות אחרת, החליט המפקד אברהם שוורצשטיין להיכנע ולמלט חלק מהלוחמים. הוא שלח לעברם את אחד החיילים, שנשא מעל ראשו גופייה לבנה. החייל נורה ונהרג במקום. שוורצשטיין נטל את הגופייה הלבנה ותלה על קצה נשקו המונף מעלה, מירה הטמינה באדמה את מכשיר הקשר והשניים יצאו אל האויב כדי לדון בכניעה. כשקרבו אליהם שלושה קצינים מצרים, הוציא אחד מהם את אקדחו וירה במפקד, שנפל במקום. מירה שלפה את אקדחה מתוך חולצתה, ירתה בקצין המצרי והרגה אותו. מירה עמדה יחידה מול שני קציני האויב, שמאחוריהם ניצבו עשרות חיילים מצרים, אך לא ביקשה רחמים. המצרים, ההמומים מתעוזתה, ירו בה מיד.

מירה נהרגה ב-7 ביוני 1948, והיא בת 22.

היוצרת דניאלה שרר:

נפל בחלקי הכבוד ליצור סרט לזכר אישה שבעיניי היא מעוררת השראה. ביצירת הסרט בחרתי לא לתאר חוויה מסוימת אחת, אלא לצייר, במשיכת מכחול רחבה יותר, נרטיבים מרכזיים בחייה. בחרתי להשתמש באנימציה בקווים דקים ובצבעים עדינים, בניסיון לפענח את הדמות של מירה ושל העולם כפי שהוא נראה דרך עיניה.  

התייחסתי לשלושה תפקידים שנראו לי בעלי משמעות גדולה מאוד בחייה: מירה האלחוטנית, מירה היוצרת ומירה האם. הסרט משלב בין שלוש הזהויות הללו שלה, לכלל פורטרט של אימא מסורה, אישה אידאליסטית ויוצרת. מתוארות בו סביבות המחיה השונות שלה, שבהן היא יוצרת קשרים אנושיים מסוגים שונים. כל סביבה היא בעלת אופי מעט שונה מבחינה אסתטית, אך המעברים האורגניים ביניהן מאחים את כל המקומות ומגדירים דמות אחת שלמה.

בלי ספק, נסיבות חייה היו שזורות בגורל ניצנים ובקשיי המלחמה, מה שבא לידי ביטוי בעיקר בחלקו האמצעי של הסרט, אך ברור ממכתביה, שלמרות הזמנים הקשים, מירה היתה אדם מלא בשמחת חיים, ויותר מכול, היא הייתה מאושרת לגדל את בנה דני. הפרידה מדני בגיל כה צעיר היא אקורד הסיום של הסרט, אך את הרגעים השונים איתו לאורך הסרט בחרתי לאפיין בחיות ובקלילות - כפי שהרגשתי שהייתה מערכת היחסים ביניהם.

למערך שיעור המבוסס על הסרט "קשרים" לחצו כאן>>
 

מן העיתונות,

אין פרידה קשה מזו של אם מילדהּ, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח-
מאמר מתוך YNET יצירת חי

מירה בן ארי - בית אבי חי מציג: פנים. יום. זיכרון - מאמר מתוך: JERUSALEM TIMES

סיפורה של הלוחמת מניצנים מירה בן ארי מתעורר לחיים - מאמר מתוך "כאן דרום אשדוד"

מירה בן ארי - איך מייצרים געגוע - מאמר מתוךMAKO קשת