דני והסנדלר

לזכרו של דני טייכלר 
 

דני היה ילדון שובב, כזה שצריך להתרוצץ אחריו ולהשגיח עליו בכל רגע ורגע. ביום הראשון בגן אמר לאמו, שליוותה אותו, "ממחר אני הולך לבד", ומאז לא הרשה לאיש ללוותו. כעבור כמה שבועות הבחינה האם שדני מתעכב מדי יום בדרכו חזרה הביתה מהגן. אחרי שבדקה את העניין, גילתה שבנה החליט לבקר בדרכו הביתה סנדלר זקן וערירי המתגורר לבד בשכונה. האם המודאגת כעסה ודרשה מדני שיחזור ישר הביתה. "אבל אימא, הסנדלר כל כך בודד", הוא הפציר, "הוא יושב לבד כל היום". וכך המשיך גם בימים הבאים, ובין השניים נרקמה חברות מיוחדת. במלחמת יום הכיפורים נהרג דני, והוא בן 21. בין ביקורי התנחומים הפתיע והגיע גם הסנדלר הזקן, שאותו בקושי הכירה האם.
 

דברים רבים נאמרו על דני לאחר מותו, אבל התכונה הבולטת ביותר שהוזכרה שוב ושוב היא ההענקה לאחר. בימי החופשות מהלימודים בבית הספר התנדב לסייע בתחנת מגן דוד אדום בירושלים, ואף השתלם בקורס עזרה ראשונה. הוא ביקר חולים גם לאחר שעזבו את התחנה, בבית החולים או בביתם, קשר עמם קשרי חברות עמוקים ונהג לבקר אצלם גם לאחר שהחלימו.

דני גויס לצה"ל בראשית פברואר 1972. הוא ביקש להתנדב לחיל הרפואה ולהיות חובש, אלא שהוצב לחיל השריון. הוא היה תותחן מצוין, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. הוא לא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש ביצוע מדויק. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו אות השירות המבצעי.

כשהיה בכיתה א', ביקר דני טייכלר ז"ל מדי יום סנדלר מבוגר וערירי. כשנפל במלחמת יום הכיפורים, הפתיע הסנדלר והגיע לביקור תנחומים
 

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית סיני והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפל דני בקרב בגזרה המרכזית, במעוז "נוזל". טנק שלו נפגע מטיל, והוא נהרג במקום. בתחילה נחשב לנעדר. לימים נתגלתה גופתו. בכ' באדר תשל"ד (14.3.1974) הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל בירושלים. הוא הניח אחריו אב, אם ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דני ז"ל היה חייל מסור ונאמן. הוא לחם בגבורה ודבק במשימותיו באומץ לב ובהכרה בשליחות שמילא". 
 

סיפור ללא מילים

טל כהן, יוצרת סרט הזיכרון: הקשר המיוחד שנרקם בין דני טייכלר ז"ל לסנדלר הזקן הערירי ריגש אותי מאוד. הסרט מתאר את פגישתם ואת החברות שנרקמה ביניהם לאורך השנים, ולימים גם את ביקור התנחומים המפתיע של הסנדלר הזקן, שהאם בקושי הכירה. ניסיתי להעביר את הסיפור כמעט בלי מילים, מנקודות מבטם של דני, אמו והסנדלר.
 

בבחירה הסגנונית ניסיתי להביא אווירה איורית שמייצגת תמימות ילדותית. מאוד שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי ליצור סרט המביא בעזרת הנפשה זיכרון משפחתי של חלל צה"ל - זיכרון שלקוח מהחיים ממש.


מן העיתונות

דני טייכלר - "לתת חיים לזיכרון - כיצד מנציחים חיילים שנפלו בעזרת סרטוני אנימציה? נעם נדב, אוצֵר הפרויקט "פנים. יום זיכרון", של בית אבי חי, מספר על הייחוד של הנצחה באמצעות אנימציה ועל תהליך הפקת הסרטונים" -
מאמר מתוך אתר גלים (חדשות לילדים) 21.4.15

"דני והסנדלר" -מאמר מתוך אתר "מדרשת"