לזכרו של בנימין מימון וסרמן - כ"ו באלול תרפ"ו (5.9.1926) - כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968)
בני (בנימין) וסרמן היה סקרן, נבון, אמיץ ומעל לכל אלה – צנוע. עוד בימיו כתלמיד היה שקט ולא השתתף בפעילויות ציבוריות, אך למרות זאת היה הראשון בין התלמידים והתגייס להגנה באוגוסט 1944.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף בני עם חבריו לתנועת הנוער הימית "זבולון", ושם בילה הרבה מזמנו בהפלגות לאורך חופי הארץ. לאחר כשנתיים הועלה לדרגת מדריך והתגלה כמפרשן מוכשר. באותה תקופה למד בני בבית הספר הימי בחיפה. הוא היה נוהג להסתלק מבית הספר מבלי שהסביר, ולאחר זמן נודע לאחד החברים כי עבד כאלחוטאי ב"הגנה". כשבגר היה קריין בתחנת שידור במחתרת, ושריקתו ''עוד לא אבדה'' היתה פותחת את השידור. ב"הגנה" למד כמה קורסי קשר לאחריהם הצטרף למטה והיה בין האחראים לתקשר עם אניות המעפילים. הוא השתתף בהורדת מעפילים בחוף ניצנה (של האנייה "שבתאי לודז'ינסקי"), בחוף תל אביב (של האנייה "פלמ"ח") ובחוף נהריה (של האנייה "חנה סנש") וכן השתתף בעשרות "הורדות" אחרות שלא עלו יפה, כי בהן נתפסו הספינות.
כהמשך טבעי לשירותו את "המדינה בדרך" כטכנאי וכאלחוטאי, נהפך בני לקצין מן המנין בחיל הקשר והיה לטכנאי נייד שנשלח לכל מקום שהיה בו צורך - כולל לרודוס בשעת השיחות שהתנהלו שם על שביתת הנשק.
ב-1952 חזר בני לאהבתו הראשונה והצטרף לחיל הים, ובמסגרת זו סיים את לימודיו בטכניון כמהנדס אלקטרוניקה. הוא הגיע לדרגת רס"ן, ולאחר שסיים את הלימודים התמנה למפקד בית הספר לאלקטרוניקה של החיל. משם הוא נשלח עם משפחתו לבריטניה לשלוש שנים לפקח על השיפוץ האלקטרוני של הצוללות שנרכשו שם. גאוותו של בני היתה על משפחתו - ובעיקר על ילדיו. הוא מצא הנאה בתחביביו הרבים והמגוונים: נגרות, אמנות הצילום והפיתוח, שיט מפרשיות, נגינה באקורדיון והאזנה למוסיקה קלאסית - ומעל לכל חובבות הרדיו.
ב-1968, כשהצוללת "דקר" עמדה לצאת ארצה, בני התעקש להצטרף, ולאחר מאמצים רבים הצליח לשכנע את הממונים עליו לצרף אותו לצוות. ב-25 בינואר התקבל האות האחרון מהצוללת, ומאז הקשר לא התחדש. 31 שנה לאחר מכן נמצאו שרידיה של "דקר" בעומק 3 ק"מ, במרחק 485 ק"מ מחיפה.
בנימין וסרמן ז"ל שילב את שתי אהבותיו הגדולות: הים והאלחוטנות. כשיצא להפלגה בצוללת "דקר" נותרה בתו עידית ליד הרדיו, מצפה לסימן, מחכה שישוב
מאחורי הקלעים
אייל אורן ודפנה בן עמי: כשקיבלנו את סיפור נפילתו של בנימין (מימון) וסרמן היה לנו ברור שמדובר כאן בסיפור מרגש במיוחד. מספיק היה לעצום את העיניים, והראש כבר התמלא בדימויים שכאילו רק ביקשו להגיע לידי הנפשה. הטקסט עם רסיסי הזיכרון של בתו דידי ריגש אותנו מאוד והחלטנו שהפוקוס בסרט ייצמד לנקודת מבטה של דידי, ילדה צעירה המחכה לשובו של אביה, ועל תחושת חוסר האונים המלווה את חוסר הידיעה על גורלה של הצוללת.
מן העיתונות,
"זוכרים גם באנימציה": בית אבי חי במיזם הנצחה אמנותי - מאמר מתוךYNET דיגיטל 22.4.15
בנימין וסרמן ז"ל - מאמר מתוך: YNET 21.4.15
לזכרו של בנימין וסרמן - מאמר מתוך: 21.4.15 A SALOON
יום הזיכרון בבית אבי חי - מאמר מתוך אתר "הבמה" 51.4.201
פנים. יום. זיכרון - מאמר מתוך "הארץ"
האתר פועל ברשיון אקו"ם
קרן אבי חי