לזכרו של יובל הראל
יובל נולד בחולון למרים וליחזקאל. כשיובל היה בן שנתיים יצאה המשפחה לשליחות בקנדה, שם יובל רכש אנגלית טובה, וגם עברית כמובן. בילדותו התגלה כתלמיד מחונן. כשאחותו איילת נולדה, החליט אביו ללמד אותו לקרוא, כדי שימשיך להרגיש מיוחד, גם לאחר הולדת אחותו הקטנה. כך יצא שיובל למד לקרוא בגיל ארבע, ומאז לא הפסיק לקרוא. בארנקו, שהוחזר למשפחה, נמצאה כרטיסייה לספרייה. גם אהבת המוזיקה מילאה את כל עולמו בתקופת נעוריו.
 יובל הראל ז"ל |
יובל התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, הוא היה עם כוח החלוץ של חיל השריון, שפרץ אל מעוזי המחבלים. ב-8 ביוני 1982, פגע טיל נ"ט של האויב ישירות בטנק שלו, בעיצומו של קרב, כאשר פרצו לסימטאות עין אל-חילווה. יובל נהרג מייד. חבריו הפצועים, אנשי הצוות, הצליחו לחלץ את עצמם מן הטנק הבוער. בן 19 היה יובל בנופלו. הוא הניח אחריו הורים ושתי אחיות.
דבר היוצרים, סטודיו דוב אברמסון:
מהרגע הראשון בעבודה על הסרט ניצבנו בפני אתגר ייחודי. דמותו של יובל הראל מוכרת לציבור הישראלי מהשיר "ברית דמים" ומהסיפור, שלא לומר המיתוס, שהצמיחה הבשורה על נפילתו. ידענו שהיחס של משפחתו של יובל לעניין הזה הוא מורכב, בלשון המעטה. משיחות עם מרים, אמו של יובל, עלה צורך - כמעט תחינה - להנציח את זכרו של יובל באופן אחר; לספר את סיפורו של יובל מהחיים, לא מהשיר. התברר שהבקשה של מרים עולה בקנה אחד עם שורש נשמתו של פרויקט "פנים.יום.זיכרון", שמציג רסיסי חיים ואינו מתרכז בהכרח באובדן ובשכול.
מנגד, ליצור סרט "רגיל" על יובל בלי להתייחס למקומו באתוס ההנצחה הישראלי, בלי לדבר על הפיל העצום שבחדר, היה נראה לנו חסר ואפילו קצת משונה, אז בחרנו לא להתעלם. להפך - זיהינו הזדמנות "לגאול" את סיפור נפילתו של יובל מהמיתוס שבלע אותו כדי לומר משהו; משהו על זיכרון, על אבדה, על מציאה.
המחשבות הללו ליוו אותנו ביצירת הסרט. הסרט מספר סיפור מינורי מחייו של יובל. כשהיה יובל בן ארבע, הייתה משפחת הראל בשליחות בקנדה. יום אחד הלך יובל לאיבוד בקניון הומה אדם. בתושייה רבה, איתר יובל הקטן את חדר האבדות ומציאות בקניון, תפס את מערכת הכריזה ופנה לאביו בעברית: "אבא, אני בלוסט אנד פאונד".
סיפור הכריזה נהפך למטפורה לסיפור הבשורה באמצעות מלאכת שזירה עדינה של מוזיקה ואנימציה. נוכחות דקה מן הדק של השיר "ברית דמים" מחפשת ומוצאת מקום בסיפור הקניון, וכך הסרט מציג רסיס חיים של יובל, אבל גם רומז לטרגדיה הכפולה של נפילתו. איננו מתיימרים להגיד שהכרנו את יובל דרך העבודה על הסרט, אך נדמה שדרך דמותו של יובל זכינו לעשות מסע היכרות בעל משמעות עם המושג החמקמק "זיכרון".
מן העיתונות,
יובל הראל - "אבא זה אני יובל, הלכתי לאיבוד" - מאמר מתוך Ynet
"בית אבי חי מציג: פנים. יום. זיכרון" - מאמר מתוך JERUSALEM TIMES 4.5.19
"איך מייצרים געגוע?" - מאמר מתוך MAKO קשת 1.5.19
Remembrance Day: Celebrating life - מאמר מתוך THE JERUSALEM POST 2.5.2019
האתר פועל ברשיון אקו"ם
קרן אבי חי