• שתפו
נגישות
EN

זיכרון ילדות

"אתה לא הולך היום לעבודה?", שאלתי את אבא. "היום לא. אני הולך לצבא, לעשות מילואים. אחזור בחמישי". יצחק (איזו) נתנזון לא חזר. שיחתו האחרונה עם בנו בן השלוש נהפכה לסרט אנימציה בפרויקט ההנצחה "פנים. יום. זיכרון"

 

 

לזכרו של יצחק(איזו) נתנזון 


הסיפור פורסם לראשונה בפרויקט "געגועים" של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל.


הסרט "זיכרון ילדות" מתמקד ברגע אחד ביוני 1980 שבו ירון נתנזון נפרד מאביו יצחק (איזו), שיצא למילואים ולא חזר. היתה זו הפעם האחרונה שבה האב ובנו ראו זה את זה.


יוצרי הסרט: סטודנטים מהמחלקה לאנימציה בבית הספר מוסררה ע"ש נגר, ירושלים. נחמן לרר ועינב ויסמן – אנימציה, יעקוב טולסטוי - קריינות, אמיר בולצמן –סאונד

יום ראשון, 7.6.1980, סלון בבית

 

אבא: בוקר טוב ירון.

 

ירון: בוקר טוב. מה אתה עושה?

 

 ytskhq_ntnzvn_zykrvn_yldvt_1

 

אבא: אני לובש מדים. אלה בגדים שהולכים איתם לצבא.

 

ירון: מה זה צבא? אתה לא הולך היום לעבודה?

 

אבא: היום לא. אני הולך לצבא, לעשות מילואים. הצבא אלה אנשים ששומרים על המדינה, מגנים עלינו שלא יהיו מלחמות. היום אני הולך לשבוע מילואים. אני אחזור ביום חמישי.

 

ירון (בהיסטריה): אני רוצה לבוא איתך!!!

 

אבא: לא, אתה לא יכול….

 

ירון: למה לא? 

 

אבא: כי צבא זה לאנשים גדולים. כשתגיע לגיל 18 ותהיה גדול, גם אתה תלך לצבא.

 

ירון: הנה, עכשיו אני גדול! אני גם בא איתך!

 

אבא: לא ירוני, אי אפשר, אבל בוא, תעזור לי ותביא לי בבקשה את הנעליים הגבוהות.

 

ירון: הנה, עכשיו אני יכול לבוא איתך?

 

אבא: לא ירון, אמרתי לך זה רק לאנשים גדולים.

 

ירון: אני לא רוצה שתלך!

 

אבא: אל תדאג. אני אחזור ביום חמישי, וביום שבת אנחנו נעשה טיול.

 

ירון: לא רוצה טיול! אני רוצה להיות איתך!

 

אמא: איציק, בוא תיקח אותו לגן; אולי הוא יירגע בדרך.

 

כניסה לגן.  בכי חזק של ירון

 

אבא: ירון, תסתכל עליי. אני הולך עכשיו, ואנחנו ניפגש מהר מאוד. תלך לגן

ותשחק עם החברים.

 

ירון נצמד לאבא וממרר בבכי.

 

ירון: לא רוצה!


אבא: די ירון, אני צריך ללכת. תן לי נשיקה. חיבוק חזק. אבא הולך.


ירון: אבא!


אבא מסתכל אחורה ומחייך.

 

 ytskhq_ntnzvn_3_1

 

 

יצחק (איזו) נתנזון נולד בעיר יאסי שברומניה ועלה ארצה בגיל 11. הוא התגורר ברמת השרון, שם השתקעה משפחתו, ולמד בתיכון המקצועי על שם רוטברג. בשנת 71' התגייס לסיירת גולני, שבה לחם במלחמת יום הכיפורים. מפקדיו מספרים ששירותו היה "ללא דופי". לאחר שחרורו החל לעבוד כמסגר בתעשייה הצבאית. בשנת 76' התחתן עם אודט, ונולדו להם שני ילדים. במסגרת שירות המילואים שלו, השלים נתנזון קורס נהגי זחל"ם. בתשעה ביוני 80' יצא לשירות מילואים, ובו נהרג בתאונת אימונים. נתנזון הניח אחריו אשה ושני בנים, הורים ושלוש אחיות.

הרעיון לסרט "הזיכרון האחרון מאבא" הוא של ירון, בנו הבכור, שהיה בן שלוש בעת נפילת אביו. במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדו, בין היתר: "יצחק שירת ביחידתנו שלוש שנים. בתקופה זו התגלה יצחק כחבר וכידיד, כאדם המוכן לעזור ולסייע לחבריו בשעת צרה. יצחק היה תמיד עליז ובעל מורל גבוה. דמותו תישאר בקרבנו כדמותו של אדם המוכן לעזור לזולת, בעל אישיות שמחה המשרה אווירה חיובית ונעימה" (נכתב על בסיס ראיון עם משפחתו ועל בסיס הדף לזכרו בפרויקט יזכור). 


נחמן לרר ועינב ויסמן מבית הספר מוסררה מספרים על "זיכרון ילדות", הסרט שיצרו לזכרו של יצחק (איזו) נתנזון:

 

הסרט "זיכרון ילדות" מתמקד ברגע אחד ביוני 1980 שבו ירון נתנזון נפרד מאביו יצחק (איזו), שיצא למילואים ולא חזר. היתה זו הפעם האחרונה שבה האב ובנו ראו זה את זה.

 

לאחר שנים, פרטים בזיכרוננו מיטשטשים והולכים לאיבוד. איך נראה הבית? איך נראית הדרך לגן? לעומת זאת, דמות האב ותחושת האובדן נשארות חקוקות בזיכרון לעולם. האנימציה בסרט מבוססת על קווים וכתמים מרצדים, שנועדו להדגיש את התחושה המורכבת הזאת.

 

במהלך לימודינו אנחנו מנסים ליצור אנימציות שייתנו ביטוי לחוויות האישיות שלנו. שמחנו שזכינו בהזדמנות לספר את הסיפור של ירון דרך האנימציה, המדיום שלנו, לתת זווית נוספת, וכך לחבר עוד אנשים לסיפור. כשהכנו את הסרט, רצינו לשתף את הצופים בגעגועים של בן לאביו, שנאלץ לעזוב את משפחתו כדי למלא את חובת ההגנה על עמו. יום הזיכרון מוקדש לאנשים האלה; לאנשים שנפלו וגם לאלה שנשארו לזכור ולהתגעגע. 

 

ירון נתנזון, בנו של יצחק נתנזון ז"ל, מספר על הפרידה האחרונה מאביו, בבוקר בו הוא יצא למילואים.
 

 

למערך שיעור המבוסס על הסרט "זיכרון ילדות" לחצו כאן>>